בשנתי השנייה ללימודים נרשמתי לקורס עריכה אצל אחת העורכות המפורסמות ביותר בארץ. למרות הפרסים הרבים וששמה הולך לפניה, היא נוקטת גישה שמרנית מאד לעריכה. בשיעורים 1-2 היא ביקשה שנציג לה סרטים שצילמנו בשנה שלפני. בשיעור השלישי היא הראתה לנו מה היינו צריכים לתקן מבחינת העריכה של תחילת וסוף כל שוט. באחד השיעורים האחרונים הלכנו לבקר בארכיון הפקולטה ושם חיברנו וחתכנו חומרי-פילם מתוך סלילים מיותרים. בין לבין לא ממש הורשנו לשאול שאלות, ודאי לא להביע ביקורת. ניכר שמבחינתה עבודת העורך/ת היא טכנית ומבוססת על ציר הזמן מתוך מטרה להעביר סיפור קוהרנטי; ראשית, היא טכנית כי היא רק ביצוע הוראותיו של הבמאי באמצעים טכנולוגיים. שנית, היא מתעסקת רק בבחירת תחילת וסוף כל שוט וחיבור שלו לשוט שלפני ואחרי. שלישית, מטרת העריכה היא לחבר את השוטים כך שייצרו עלילה
מכונת עריכת פילם של
Steenbeck
סרט-פילם 35 מ"מ
הגישה האחרת, לפיה הקולנוע הישראלי לא נוהג, היא שלעורכים יש מגוון אדיר של מניפולציות שהם יכולים לבצע על תמונה, סאונד והיחסים ביניהם; עורך טוב לא אמור רק לבחור נקודות התחלה-סוף מדויקות, אלא יכול לעצב את הפריים שקיבל ובכך ליצור מראה שונה. זאת על ידי טכניקות כמו התקרבות, טשטוש, סופר-אימפוזיציה, צביעה מחדש, חלוקת הפריים... יש יותר שיטות משאוכל למנות כאן. יש רק בעיה עם הטכניקות האלה- מי שרצה לבצע אותן בחומר הגלם של סליל פילם, היה צריך לעבוד קשה מאד
ניקח לדוגמה את אפקט הדיזולב בו שוט אינו מתחלף באחת אלא הופך אט-אט להיות שוט אחר. היום, זה אחד האפקטים הכי בסיסיים ליצירה במחשב. אך כדי להגיע לאפקט הזה בפילם יש צורך במכונת הדפסה אופטית- מכונה שמאחדת שני שוטים (או יותר) על ידי צילום שלהם אחד לפני השני (עיינו בתמונה מטה). ניתן לבצע באמצעות מכונה זו מגוון רב של אפקטים, אך לא היו בישראל מכונות רבות כאלה. אלה שהיו שימשו בעיקר את השידור המקצועי למען צריבת כתוביות והמרות פורמטים. תהליכי ההפקה באמצעותן היו יקרים ומורכבים ולא נכללו בסילבוס האקדמי-מקצועי של קולנוענים (וידאתי זאת עם ראשי בית הספר כיום). כלומר, כל העיסוק באפקטים באותם הימים היה מסובך, ונחשב לתפקיד של טכנאי מעבדה שאינו סטודנט
דיזולב מתוך פסיכו (אלפרד היצ'קוק, 1960)
תרשים כללי של מדפסת אופטית (1)
לשם השוואה, הסרט רקוויאם לחלום (דארן ארונופסקי, 2000) צולם במצלמת 35 מ"מ והומר לעריכה דיגיטלית. זה אפשר את האפקטים של מסך מפוצל, הילוך מהיר וסופר-אימפוזיציה. כל אלה אפשריים לביצוע במכונת הדפסה אופטית, אך מורכבים מאד. באופן הכי בולט, הבחירה בעריכה דיגיטלית אפשרה את סדרות השוטים של צריכת הסמים- שוטים קצרים מאד בני פחות משנייה לכל שוט. חיבור של כל כך הרבה שוטים קצרים בסליל פילם עשוי ליצור נקודת חולשה של הגלגל עצמו וסכנת קריעה, אך בקובץ דיגיטלי אין בעיה כזו. לפי מקורות שמצאתי, בסרט יש כאלפיים שוטים, וזאת לעומת ממוצע של 600-700 שוטים לסרט (2). בפילם, בחירה למספר רב של שוטים מייצרת כאב ראש גדול יותר לעורכים וכן סכנה שסלילי הסרט ייקרעו בטרם יומרו לעותק הסופי. לכן, בכל השנים בהן נעשו סרטים בפילם, עורכים נזהרו שלא לסבך את המלאכה יותר מדי
מסך מפוצל, מתוך רקוויאם לחלום
בפועל, הקולנוע הישראלי נותר בימי הפילם מבחינת עריכה. לפני כמה שנים פגשתי בכנס עורך שזכה בשנה שאחרי בפרס אופיר לעריכה. תהיתי לעצמי מה הייתי שואל אותו על מלאכת העריכה. מכיוון שלא הכרנו לפני כן ודאי הייתי שואל מה דעתו על התערבותם של במאים, או מה הטיפ הכי חשוב לעורך מתחיל. אבל אם הייתי מרשה לעצמי, הייתי שואל אותו מה דעתו על הגישה שהעורכת לימדה אותנו. אותה גישה כנועה, מסורתית, ששמה לעורך תפקיד של מארגן עלילה ותו לא. כשהוא היה מתנגד לגישה שלה, הייתי מטיח בו שהוא פעל בדיוק על לפי הגישה בסרט שעליו זכה בפרס הנחשק. הסרט נהדר, אבל ניכר שכל שהיה עליו לעשות הוא לחבר שוט לשוט
הצילום גם הוא תורם למראה המיושן של סרטים ישראלים רבים כל כך. מכיוון שהשאיפה היא לייצר כמה שיותר חומר לעורך לעבוד איתו, הדגש בימי צילום הוא על כיסוי הסצינה מכמה שיותר זוויות (מספר זוויות של דיאלוג וזווית רחבה שתתפוס את התנועות של השחקנים). נהוג שסרטים מצולמים במצלמה יחידה וכך כיסוי סצינה אחת יכול לדרוש עשרות טייקים משלל הזוויות. אך לא נותרים משאבים לצילום תקריבי-פעולה. למשל, תקריבים על כפות ידיים טוענות קליעים במחסנית, מפתחות נכנסים לחור מנעול או רגליים מתופפות על הרצפה. את כל אלה מקווים המפיקים וצוותם לצלם יחד עם הסצינה כולה מבלי להקדיש להם זמן מסך במיוחד. הקולנוע הישראלי מכיל, אפוא, שלל של חצאי-תקריבים, מדיום-שוטים, לונג-שוטים וצילומי נוף, אך כמעט ולא מציג תקריבים-קיצוניים. תקריבים שכאלה לא בונים את העלילה, אך מעבים את התיאור של הפעולות שמתרחשות בה. מתוך חיסכון ומתוך הבנה כי עריכה שלהם בפילם תהיה סיוט- הם כמעט ולא מצטלמים גם היום, דיגיטלית
מכיוון שמרבית השותפים ליצירה מקצועית היום בישראל למדו באחד ממוסדות הלימוד בישראל, הם צברו את הניסיון שלהם דרך עורכים/צלמים/במאים מבוגרים בעלי ניסיון רב. למרות למידה של טכניקות רבות, את נושא האפקטים וצילום התקריבים הם אינם יכולים ללמוד מהם. עליהם ללמוד את התחומים ממקורות אחרים, כדי שלקולנוע הישראלי יהיה מראה שונה מזה של ימי הפילם
:לסיכום, הנה תרשים קצר שמתאר את השתלשלות האירועים
generated by Gemini; self redesigned
הממשק של אתר זה לא מתמודד היטב עם שילוב מילים באנגלית ובעברית. לכן מונחים נפוצים תורגמו*
:מקורות נוספים
